גז"ד בעניין עבירות של תקיפת קטין

סביונה רוטלוי, ס. נשיא - אב"ד

1.         במסגרת הסדר טיעון, ועוד בטרם השיב הנאשם לכתב האישום המקורי, תוקן כתב האישום ועל פי הודאת הנאשם בעובדותיו, הורשע הנאשם בעבירות של תקיפת קטין על ידי אחראי - עבירה על סעיף 368 ב' (א) סיפא לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק") - באישום הראשון; תקיפה בנסיבות מחמירות (בן זוג) - עבירה על סעיף 382 ב' (1) לחוק; תקיפת קטין על ידי אחראי - עבירה על סעיף 368 ב' (א) סיפא לחוק - באישום השני; תקיפה בנסיבות מחמירות (בן זוג) - עבירה על סעיף 382(ב)(1) לחוק - באישום השלישי.

2.         כתב האישום מורכב משלושה פרטי אישום. הראשון נוגע לתקיפת בנו של הנאשם  בבוקרו של יום 23.2.07, כאשר הקטין, יליד 1993, סירב ללכת לבית הספר, אחז הנאשם ביד שמאל של הקטין והדפו בעצמה על הרצפה וכתוצאה מכך נשברה ידו של הקטין. בגין עבירה זו קובע החוק עונש מירבי של שבע שנות מאסר.

פרט האישום השני התרחש בחודש מאי 2007, כאשר הנאשם הגיע לביתו כשהוא בגילופין, החל לצעוק ולקלל את אשתו ואף לבעוט בה, ומשהבחינה בתם ילידת 2000 בכך וניסתה להפריד ביניהם, ניסה הנאשם לבעוט באשתו וכך פגע בקטינה באזור האף והשפה העליונה. כתוצאה מכך דיממה הקטינה מאזור הפגיעה.

 הקטינה שהתה בביתה במשך כשבוע עד הגלדת החבלה, תוך שהנאשם אוסר על אשתו לקחת את הקטינה לטיפול רפואי, מחשש להגשת תלונה במשטרה.

בגין העבירה של תקיפת אשתו קובע החוק עונש מירבי של ארבע שנות מאסר ובגין תקיפת הקטינה - שבע שנות מאסר.

פרט האישום השלישי מתייחס לארוע ביום 5.6.07 בשעה 22:00 לערך, כאשר הגיע הנאשם לדירה כשהוא בגילופין, החל לצעוק על אשתו, כשהיא בחדר הילדים, השליך אותה על מיטה והיכה בה באמצעות ידיו בכל חלקי גופה. בסמוך לכך, אספה המתלוננת את חפציה וברחה עם הקטין והקטינה לבית הוריה.

בגין עבירה זו קובע החוק עונש מירבי של ארבע שנות מאסר.

3.         במבוא לכתב האישום מופיעות עובדות שהיו מצדיקות לכאורה הרשעה בעבירות חמורות יותר, שכן מתוארת התעללות פיסית בשני הקטינים מאז היותם כבני שנה וכן התעללות נפשית מתמשכת באישה.

            עבירה של אינוס אשתו של הנאשם הוסרה מכתב האישום המקורי.

4.         לפנינו הוגש כתב אישום מתוקן ובו עבירות שאינן מצדיקות מותב של שלושה, כאשר הרקע המתואר במבוא - אין בצדו הוראות חיקוק תואמות, ולכך אתייחס בהמשך.

            הנימוקים לגזר הדין יתבססו על פרטי האישום  והוראות החיקוק ולא על האמור במבוא לכתב האישום.

5.         במסגרת ההסכמות שבין ב"כ הצדדים הוזמן תסקיר משירות המבחן וממנו עולה, כי גם אם הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, הרי קיימת מצדו נטיה לטשטש את חומרת התנהגותו, לצמצם מאחריותו ולשלול את קיומה של בעייתיות בתחום ההתנהגות האלימה.

            יחד עם זאת, ניכרות מצדו תחושות בושה ואשמה סביב השפעת התנהגותו על ילדיו וכי תקופת המעצר איפשרה לו להפנים את חומרת מצבו. מהתסקיר עולה, כי עוד בטרם עלו הצדדים מרוסיה, בשנת 1999, ביקשה האישה להיפרד ממנו עקב האלימות והשתלטנות שנקט כלפיה.

            קצינת המבחן אף מציינת, כי למרות שנהג כלפי ילדיו בדפוסים נוקשים מאוד, הוא מתקשה לזהותם כבעייתיים.

            אשר על כן, עקב התייחסות אמביוולנטית של הנאשם לדפוסי התנהגותו, ועל רקע עמדה מצמצמת ומטשטשת בכל הנוגע לעובדות כתב האישום, לא באה קצינת המבחן בהמלצה טיפולית בעניינו.

6.         בא כוח המאשימה ביקש להחמיר עם הנאשם, וזאת מהטעמים הבאים:

            הנאשם הודה בעובדות המופיעות במבוא לכתב האישום ועל פיהן האלימות שנקט כלפי אשתו וילדיו נמשכה במשך שנים רבות.

            במעשיו יצר הנאשם אווירת פחד וטרור בבית.